שמות, פרק ט״ז, פסוק כ״ט

הציווי רְאוּ קורא להתבוננות חושית ופנימית בנס השפע של יום שישי, המוכיח כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת כמתנה ייחודית ולא כהגבלה. כדי לאפשר מנוחה זו, הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם, ובכך מספק מראש את צורכי היום בנפרד מפרנסת שאר השבוע. מתוך ביטחון כלכלי זה באה ההוראה שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, שמשמעותה שהייה בשלווה באוהלים ללא חרדה קיומית, לצד הגדרות הלכתיות המאפשרות לאדם לטלטל חפצים בתוך דל"ת אמותיו. האיסור אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי דורש הפסקה מוחלטת של הפעילות הכלכלית והיציאה למרחב הציבורי, וממנו נלמדו גם ההגבלות על יציאה מחוץ לתחום השבת ועל הוצאת משא מרשות לרשות.