שמות, פרק ט״ז, פסוק ט׳

משה, שכבר ידע כי תפילתו למזון התקבלה, מבקש להרגיע את חרדת העם ולכן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן שיפנה אליהם, בין אם בשל תפקידו כדובר, צורכו של משה להתכונן להתגלות, או משום שאהרן היה אהוב על הציבור ויכול היה להוכיחם. ההוראה לעם היא קִרְבוּ לִפְנֵי ה', קריאה להתאסף פיזית אל עבר עמוד הענן המייצג את נוכחות האל, או לגשת אל המנהיגים כדי לשמוע את דבריהם. במקביל, התקרבות זו מהווה גם דרישה רוחנית לחזור בתשובה ולתקן את הריחוק שיצרו, ואף הזמנה לעמוד לדין על כעסם. הנימוק לכך הוא כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם, שכן ה' האזין ישירות לתרעומת שלהם, וכעת הוא מוכן להראות להם שהוא מודע למצוקתם ועומד למלא את בקשתם.