לאחר חודש של מסע, מלאי המזון שהוצא ממצרים אוזל ומעורר חרדת רעב קיומית בקרב העם. בהסתת קבוצת מיעוט, וַיִּלּוֹנוּ (התלוננו) כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שכן סכנת הרעב המוחשית איחדה את כולם והשכיחה מהם את נסי הגאולה. הפעם מופנית ההאשמה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן יחד, מתוך חרטה על היציאה ממצרים או מתוך אמונה שנדרשת זכות שניהם כדי לספק לחם ובשר. שהותם בַּמִּדְבָּר השומם העצימה את החשש שמא הובאו למות שם, בעוד שכוונת ה' הייתה להובילם למקום שבו יאלצו להשתחרר מתודעת העבדות ולסמוך לחלוטין על השגחתו.
שמות, פרק ט״ז, פסוק ב׳
פרשת בשלח
(וילינו) [וַיִּלּ֜וֹנוּ] כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.