תיאור זה מציג את הרגע הפלאי שבו נגלה המן לראשונה לעיני בני ישראל במדבר. ההתרחשות טומנת בחובה היפוך של סדרי הטבע המוכרים: בעוד שבדרך כלל הלחם צומח מן הארץ והטל יורד מן השמים, כאן הלחם ירד מן השמים, ואילו הטל עלה מן הארץ [גור אריה, מזרחי, שפתי חכמים]. אף שחוקרים ניסו לזהות את המן עם תופעות טבעיות המוכרות במדבר, כגון הפרשות מתוקות של חרקים או שרף אילנות, הפרשנים מדגישים כי המן היה מזון ניסי לחלוטין שחרג מכל חוקיות טבעית, שכן הוא לא ירד בשבת, התמוסס בחום השמש, ונבלע כליל בגוף האדם מבלי להותיר פסולת [שד"ל, קאסוטו, אברבנאל].
הפסוק פותח במילים וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל. הפרשנים נחלקו במשמעות העלייה של הטל. הגישה המרכזית היא שעם זריחת השמש והתחממות האוויר, הטל התאדה ועלה כלפי מעלה, וכך נחשף המן שהיה טמון תחתיו [רש"י, קאסוטו, שד"ל]. גישה אחרת מסבירה שהמילה "ותעל" משמעותה הפסקה, כלומר ירידת הטל פסקה, ורק לאחריה החל לרדת המן [אבן עזרא, חזקוני, רלב"ג]. לעומתם, המדרש מציג תמונה ייחודית שלפיה המן היה מונח כבתוך קופסה: טל ירד מלמעלה, וטל נוסף עלה מן הארץ וכיסה אותו מכל עבר כדי להגן עליו ולשמור על טהרתו [רש"י, תורה תמימה, שפתי כהן].
כאשר נגלה המן, הוא מתואר כדבר דַּק מְחֻסְפָּס. המילה דַּק מתפרשת כדבר העשוי מגרגירים קטנים [ספורנו, שד"ל], או כמתארת שכבה שטוחה, קלושה ולא עבה [רש"י, רמב"ן].
המילה מְחֻסְפָּס היא מילה נדירה שאין לה מקבילות במקרא, ולכן זכתה למגוון רחב של פירושים:
גישה אחת גוזרת את המילה מלשון חשיפה וגילוי (קילוף), כלומר דבר שהוסרה קליפתו והוא נקי וגלוי לעין [רמב"ן, רש"ר הירש, קאסוטו]. גישה שנייה מפרשת זאת כתיאור של צורה הנדסית עגולה, בדומה לזרע גד [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. פרשנים אחרים הסבירו כי מדובר בדבר מפוזר ומפורד [רשב"ם], או בדבר רך שנימוח ונמס בקלות על פס היד [תורה תמימה, מלבי"ם, גור אריה]. פירוש נוסף קושר את המילה ללשון "חפיסה" (קופסה), כרמז לכך שהמן היה עטוף ומונח בין שתי שכבות הטל [רש"י, העמק דבר].
הכתוב מוסיף ומתאר את המן כ־דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ. הכפור מתפרש לרוב כקרח או טל קפוא. המן היה מונח על הארץ כגרגירים, או כשכבה מחוברת ומוגלדת בדומה לקרח דק היורד בימי הקור [רמב"ן, רש"י, רשב"ם, שד"ל]. עם זאת, בעקבות תרגום אונקלוס שתרגם את המילה כפור למילה "גיר", יש מן הפרשנים שהסבירו כי המן היה דק, לבן ומפוזר על הארץ כמו אבני סיד מנופצות שבהן משתמשים לטייח קירות [רמב"ן, גור אריה, נתינה לגר].