ההתנגשות בין ההרגל האנושי לדאוג לפרנסה לבין הדרישה האלוהית למנוחה וביטחון, מגיעה לשיאה ביום המנוחה הראשון של עם ישראל במדבר. למרות ההבטחה הברורה והנס של הלחם הכפול ביום השישי, קבוצת אנשים בוחרת להפר את ההנחיה ולצאת לחפש מזון, ובכך הם חושפים משבר של אמונה ומשמעת.
הפרשנים מציעים מספר מניעים שהובילו את אותם אנשים לצאת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהיציאה נבעה מחוסר אמונה ורצון לבחון האם דברי משה אכן יתקיימו והנס של עצירת המן ביום השביעי אכן יתרחש. מעשה זה נחשב לאחד מעשרה הנסיונות שבהם ניסו בני ישראל את ה' במדבר [תורה תמימה, ביאור יש"ר]. מניע נוסף קשור לחרדה כלכלית וחמדנות; האנשים חששו שאם ישבתו ממלאכה יום אחד, יחסר להם מזון והם יאבדו שביעית מפרנסתם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית מסבירה שהם יצאו משום שבאמת נגמר להם האוכל: מאחר שמאכלי השבת טעימים יותר ואוכלים בהם יותר, הם סיימו את המנות שהכינו מראש ודאגו שלא ייוותר להם די צורכם [חתם סופר]. מנגד, יש המסבירים את היציאה כטעות הלכתית, שכן אותם אנשים חשבו שעדיין חל עליהם דין "בני נח" שאסור להם לשבות ממלאכה [פרדס יוסף].
מעשה זה שבו יָצְאוּ מִן הָעָם לא היה רק הפגנת חוסר אמון, אלא חילול שבת של ממש. הפרשנים מציינים כי הם עברו על איסור הוצאת כלים מרשות לרשות [חזקוני], על איסור היציאה מחוץ לתחום שבת [תורה תמימה, אלשיך], ואף על איסור "תולש" – שכן אם היו מוצאים מן, היו תולשים אותו ממקום גידולו [ספורנו]. מבחינה רוחנית, היציאה מחוץ למחנה ישראל אל המקום הרחוק סימלה עזיבה של מחנה הקדושה אל עבר כוחות חיצוניים [אלשיך].
הכתוב מדגיש וְלֹא מָצָאוּ, ויש בכך עדות לכוונה הפסולה שלהם: הם אמנם לא מצאו, אך ברור שאילו היו מוצאים – היו מלקטים ועוברים עבירה [אור החיים]. העובדה שלא מצאו דבר ממחישה את הכלל הרוחני ש"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", ומי שלא הכין עצמו כראוי לא יזכה לברכה [פרדס יוסף]. בנוסף, נראה שהמילים וְלֹא מָצָאוּ (במקום לכתוב פשוט ש"לא היה" מן) רומזות לניסיון הכשלה: יש אומרים שאנשים רשעים פיזרו שאריות מן בשבת בבוקר כדי להוציא את משה בדאי, אך הציפורים אכלו את המן לפני ששאר העם הגיעו, ולכן הם לא מצאו אותו [פרדס יוסף].
הפרת המשמעת כאן הייתה חמורה במיוחד והובילה לנזיפה ישירה מאת ה' [קאסוטו]. נזיפה זו הופנתה גם כלפי משה עצמו, משום שייתכן שלא הזהיר את העם מראש בחומרה הראויה [אלשיך], או משום ששכח להודיע להם מראש על נס הלחם הכפול ביום השישי, מה שגרם להם לחשוב שמדובר בתופעה טבעית של מערכת הכוכבים ולא בנס אלוהי [שפתי כהן].
חז"ל מצביעים על ההחמצה ההיסטורית העצומה שטמונה בפסוק זה. אילו עם ישראל היה שומר כראוי את השבת הראשונה הזו במלואה, שום אומה ולשון לא היו יכולים לשלוט בהם לעולם, אך מיד לאחר חילול שבת זה, הגיעה המלחמה מול עמלק [תורה תמימה, ברכת אשר, פרדס יוסף].