ציווי שמירת המן לדורות מגיע לכלל מעשה, כאשר אהרן מניח את צנצנת המן באוהל מועד. תיאור זה מעלה שאלות הנוגעות לזמן התרחשות הדברים, למיקומם המדויק ולמשמעות הסמלית של הפעולה.
מבחינה כרונולוגית, הפעולה המתוארת התרחשה בשלב מאוחר יותר, רק לאחר הקמת המשכן וארון הברית [רש"ר הירש, ברכת אשר על התורה]. עד לבניית המשכן, המן הונח לפני הבמה הזמנית שבה הקריבו קורבנות [בכור שור]. התורה בחרה לשלב את האירוע העתידי הזה דווקא כאן כדי להשלים את רצף סיפור המן [ברכת אשר על התורה]. יתרה מכך, הכתוב חוזר על המילה לְמִשְׁמֶרֶת ועל הפועל המתאר את ההנחה, שהופיעו כבר בפסוקים הקודמים, כדי להדגיש את חשיבות פעולת השימור [קאסוטו].
רוב הפרשנים מסכימים כי הביטוי לִפְנֵי הָעֵדֻת מכוון לארון הברית שהיה ממוקם בקודש הקודשים [אבן עזרא, רשב"ם, העמק דבר, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הארון נקרא בשם זה משום שבתוכו הונחו לוחות הברית, המהווים עדות לישראל ומכילים את מצוות ה' [אבן עזרא, שד"ל]. מטרת ההנחה הייתה לְמִשְׁמֶרֶת, כלומר לזיכרון עולם לניסים ולנפלאות שעשה ה' עם עם ישראל במדבר [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב פותח במילים כַּאֲשֶׁר צִוָּה כדי להדגיש את הדיוק בביצוע. אף על פי שבפסוק הקודם ה' אמר למשה להניח את המן "לפני ה'", ביטוי כללי שיכול היה להתפרש גם כהנחה בעזרה החיצונית, אהרן הבין את הכוונה האלוהית המדויקת והניח את המן דווקא בקודש הקודשים. פתיחה זו באה ללמד שאהרן לא שינה כלל, אלא עשה בדיוק את מה שנמסר למשה [ברכת אשר על התורה, העמק דבר]. המלבי"ם מוסיף ודורש את המילים אֶל מֹשֶׁה במשמעות של "בעבור משה", כלומר הציווי המקורי נועד להראות שמשה, ומאוחר יותר אהרן, זוכים לאכול מן המן התמידי בזכות ייעודם.
בחירת המיקום הספציפי טומנת בחובה משמעות סמלית עמוקה. כשם שלוחות הברית הם מעשה אלוהים ומהווים עדות לישראל, כך גם לחם השמים הפלאי הוא עדות לחסדי ה' ולטובתו, ולכן ראוי להניחם זה לצד זה [ביאור יש"ר]. מעבר לכך, חיבור המזון הגשמי לארון הברית הרוחני בא ללמד כי התורה היא זו שמקיימת ומזינה את ישראל. המן, שהיה מזון ניסי שניתן מעל לדרך הטבע, הונח לפני לוחות הברית שגם הם למעלה מן הטבע, כדי להראות שזכות עסק התורה היא זו שמביאה את השפע [העמק דבר]. אהרן הבין כי המזון התמידי לא ניתן לכוהנים וללויים רק בזכות עבודת הקורבנות שלהם, אלא בעיקר כדי שיוכלו להתפנות ולהתמסר ללימוד התורה, ולכן הניח את המן דווקא לפני ארון העדות המייצג את התורה [מלבי"ם].