שמות, פרק ט״ז, פסוק ל״ב

משה מוסר לעם כי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': לקחת מנה של מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ, מהמן עצמו, ולגנוז אותה באחסון נצחי לְמִשְׁמֶרֶת בתוך צנצנת. בצנצנת זו התרחש נס והמן שבה לא הבאיש מעולם, כדי שיישאר שלם לְדֹרֹתֵיכֶם וישמש עדות היסטורית לדורות הבאים, מימי ירמיהו הנביא ועד לימות המשיח. המטרה בגניזה זו היא לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, ראייה שנועדה להתבוננות רוחנית. המן השמור ממחיש כי ה' מספק פרנסה לעוסקים בתורתו, ומזכיר לעם גם בבואם לארץ ישראל שכל תבואה טבעית המושגת בעמל היא למעשה מתנת שמים.