שמות, פרק ט״ז, פסוק ל״א

לאחר שהכירו בהשגחת ה' התמידית ובכך שמדובר במזון מוכן שאין לו מקבילה ארצית, וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן. צורתו של המאכל הייתה עגולה, וְהוּא כְּזֶרַע גַּד, כלומר דומה לזרעי צמח הכוסבר, אך בניגוד אליהם צבעו היה לָבָן ומבריק. כאשר נאכל המן חי כמות שהוא, היה וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ, כטעמו של מאפה דק ומתוק. מתיקות זו השתנתה לטעם שמנוני ועשיר יותר כאשר טחנו ובישלו אותו, ויש המסבירים כי הטעם השתנה גם בהתאם לגילם של האוכלים או לכבוד קדושת השבת.