שמות, פרק ט״ז, פסוק ז׳

וּבֹקֶר, מזמן שמותיר שהות להכנת המזון בנחת ומסמל הארת פנים, ירד המן שיספק את צורכיכם, ובשפע זה ואף בהתגלות אש בענן וּרְאִיתֶם אֶת־כְּבוֹד ה'. המזון יינתן בְּשׇׁמְעוֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה', שכן הוא מבין את מצוקת הרעב ומכלכל את ברואיו, אך משה ואהרן מבהירים כי הכפירה מכוונת למעשה כלפי הבורא ולא כלפיהם. המנהיגים מביעים ענווה מוחלטת וחוסר אונים ושואלים וְנַחְנוּ מָה, שהרי הם רק שליחים שאין בכוחם לחולל נסים ולכלכל עם שלם. משום כך הם תמהים כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ, כלומר מדוע אתם לא רק מתלוננים בעצמכם, אלא מסיתים באופן פעיל את העדה כולה נגד ההנהגה.