שמות, פרק ט״ז, פסוק ו׳

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כי תלונתם תענה באופן מיידי, וכבר באותו עֶרֶב יתרחש מופת שיפריך את החשד כאילו המנהיגים הוציאו אותם למדבר מדעתם האישית. הנס יוכיח באופן חד משמעי כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, ויעקור את הרגלי האכילה הגרגרניים של מצרים לטובת זמני סעודה מסודרים ומושכלים. הבשר שיינתן להם בחשכה מסמל חומרניות וניתן ב"פנים חשוכות" עקב תאוותנותם, ולכן נאמר עליו וִידַעְתֶּם, המבטא השגה שכלית נמוכה לעומת ההארה הרוחנית של הבוקר. אף על פי כן, הקדמת הבשר, הנחשב למותרות, נועדה להרגיע את העם ולהוכיח את יכולתו האינסופית של ה' לספק את כל צרכיהם, שהרי אם ניתן להם תענוג כה מפתיע במדבר, ודאי שאין הם נתונים בסכנת רעב.