כאשר בני ישראל הביאו את המן לבתיהם וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר, התברר כי ביד כולם נותרה כמות מדויקת וזהה של עומר לנפש. שוויון זה הושג בדרך נס שבה המן התגבש בדיוק למידה הנדרשת, או בפעולה טבעית שבה מי שאסף יותר השליך את העודף כך שוְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, ומי שאסף מעט חזר ללקט עד שוְהַמַּמְעִיל לֹא הֶחְסִיר. למרות שהכמות הפיזית השתוותה אצל כולם, אִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ לָקָטוּ, כך שכל אדם חווה תחושת שובע בהתאם להרגליו הטבעיים. מצב זה ממחיש כי ה' קוצב מראש את מזונותיו של האדם, ומלמד כי אגירת רכוש מיותר היא חסרת תוחלת, בניגוד לנתינה רוחנית שקיומה נצחי.
שמות, פרק ט״ז, פסוק י״ח
פרשת בשלח
וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אׇכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.