שמות, פרק ט״ז, פסוק י״ח

חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם מנסים לאסוף כמה שיותר אוצרות, אבל כשאתם מגיעים הביתה אתם מגלים שיש לכם בדיוק את אותה כמות כמו לכולם? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במדבר כשאספו את המן. אחרי שכל אחד אסף את המן לתוך הכלים שלו, הם חזרו לאוהלים כדי למדוד אותו, וזה מה שאומרת המילה וַיָּמֹדּוּ. כשהם בדקו כמה הם אספו, חיכתה להם הפתעה פלאית. התברר שוְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, כלומר מי שניסה לאסוף המון גילה שאין לו שום עודף, וגם הַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר, מי שאסף ממש מעט גילה שלא חסר לו כלום. קרה שם נס מיוחד, ולכולם הייתה בדיוק אותה כמות, מנה אחת מדויקת לכל אדם. ה׳ דאג שכל אחד יקבל בדיוק את מה שהוא צריך כדי להיות שבע, וזה ההסבר למילים אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. הנס הזה מלמד אותנו שיעור חשוב לחיים, שאין טעם לרדוף אחרי עוד ועוד רכוש ולנסות לאגור אותו רק לעצמנו. הרי כל מי שניסה לשמור את המן ליום המחרת, גילה שהוא פשוט נרקב. ה׳ מעניק לכל אחד את מה שהוא באמת צריך. הדבר היחיד שבאמת נשאר שלנו לנצח הוא מה שאנחנו שומרים לכבוד שבת, או דברים טובים שאנחנו עושים עם מה שיש לנו, כמו לחלוק את האוכל שלנו עם אנשים רעבים.