משה מבהיר כיצד ייווכחו בני ישראל בהשגחת ה' באמצעות סיפוק צורכיהם החומריים בשתי סעודות ביום. את הלחם, שהוא צורך קיומי שביקשו כהוגן, יקבלו בבוקר כשיש פנאי לאספו, ואילו את הבשר שביקשו מתוך תאווה יקבלו בערב בשעת הטורח. ההבחנה בין בָּשָׂר לֶאֱכֹל לבין וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ מלמדת שהבשר נועד רק להשקיט את הרעב, ואילו הלחם, המזון הבסיסי והשמימי, הוא שבאמת מביא להשקטת הנפש ולהסתפקות מלאה. משה מסיר מעצמו ומאהרן כל אחריות למצב ומצהיר בענווה וְנַחְנוּ מָה, שכן אין להם שום מעמד עצמאי באספקת המזון. משום כך הוא מדגיש כי לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם, שכן כל תלונה המופנית כלפי שליחי ה' מוסבת למעשה כלפי שולחם, גם אם בעומק הדברים העם התלונן רק כדי שהשליחים יתפללו עבורו.
שמות, פרק ט״ז, פסוק ח׳
פרשת בשלח
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהֹוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהֹוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.