שמות, פרק ט״ז, פסוק כ״ב

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי יצאו בני ישראל לאסוף מן והופתעו לגלות שלָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה, כלומר כמות כפולה של שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, בין אם אספו זאת במכוון ובין אם הכמות הוכפלה מאליה בדרך נס. מנה זו ירדה במיוחד עבור היום האחד והמבורך בשבוע, והיא אף השתנתה והשתבחה בטעמה ובריחה לקראת השבת. בעקבות השפע החריג, וַיָּבֹאוּ כׇּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה מתוך חרדה שהמן העודף יסריח כפי שקרה בעבר, שכן הם טרם ידעו על מצוות השבת. משה נמנע מלהודיע להם על כך מראש, בין אם משום ששכח ובין אם מתוך כוונה אלוהית שהעם יחווה את הנס באופן מוחשי וישיר, וכך יאמין בלב שלם שמדובר בציווי מאת ה' ולא בהמצאה אנושית.