שמות, פרק ט״ז, פסוק כ״ח

התוכחה על יציאת העם ללקוט מן בשבת מופנית אל המנהיג בלשון רבים, וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם, כדי ללמד ששמירת השבת היא אחריות לאומית שבה גם משה נושא באחריות למכשול העם או סופג גינוי יחד עמם. המילה מֵאַנְתֶּם מצביעה על סירוב חיצוני ומפורש לקבל את עול ההוראות, גם אם בליבם פנימה האנשים רק מתקשים לעמוד בטורח. ה' מציג את חילול השבת כפגיעה כוללת, לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי, משום שהדבר מהווה הפרה של ההוראות המעשיות הנוגעות למן ולשבת, ובהתאמה גם פגיעה עמוקה באמונה המונחת בבסיסן. יציאה לחיפוש פרנסה ביום המנוחה משמעותה הסתמכות על חוקי הטבע וכפירה בהשגחת ה', ולכן מובעת כאן אכזבה קשה על כך שהעם מפנה עורף למעט החוקים שניתנו לו עד כה.