תארו לעצמכם שמישהו קרוב ואהוב מבטיח לדאוג לכל מה שאתם צריכים, אבל אתם בכל זאת דואגים, לא סומכים עליו, ומנסים להסתדר לבד. איך הוא ירגיש? זה בערך מה שקרה במדבר. ה' הבטיח לבני ישראל שביום שישי הם יקבלו מנה כפולה של מן, כדי שיוכלו לנוח בשבת ולא יצטרכו לעבוד. למרות זאת, היו אנשים שיצאו לחפש אוכל גם ביום המנוחה.
ה' פונה למשה ואומר לו להעביר לעם מסר. הוא שואל אותם עד מתי מֵאַנְתֶּם להקשיב. המילה הזו מתארת סירוב של ממש, כאילו הם אומרים "לא" בקול רם, גם אם בתוך הלב הם יודעים מה נכון אבל פשוט קשה להם להתאמץ. ה' ממשיך ושואל למה הם לא שומרים את מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי. למה ה' מדבר ברבים, על כמה מצוות, אם הם טעו רק בעניין השבת? הסיבה הפשוטה היא שהם עברו על שתי הוראות שונות שקשורות למן: פעם אחת כשהשאירו ממנו עד הבוקר למרות שהתבקשו שלא, ופעם שנייה כשיצאו לאסוף אותו בשבת.
אבל יש כאן גם שיעור חשוב לחיים. השבת היא כל כך מיוחדת, עד שהיא מזכירה לנו את כל האמונה שלנו. כשמישהו יוצא לעבוד ולחפש אוכל ביום המנוחה, הוא בעצם מראה שהוא סומך רק על הכוח שלו ועל הטבע. הוא שוכח שה' הוא זה שבאמת דואג לו, שומר עליו, ונותן לו את כל מה שהוא צריך. דרך שמירת השבת, אנחנו מראים שאנחנו סומכים על ה' באהבה.