שמות, פרק ט״ז, פסוק ל״ו

מנת המן היומית שניתנה לכל אדם נמדדה בכלי שנקרא עומר, מונח שתיאר במקור כמות תבואה מאלומה אחת. מכיוון שמידה זו הייתה פחות שגורה, היא מוגדרת ביחס למידת הנפח המוכרת בישראל הקדומה, ולפיה וְהָעֹמֶר שווה לנפח של עֲשִׂרִית הָאֵיפָה. המילה הוּא מופיעה בלשון זכר משום שהיא מתייחסת לכלי שבאמצעותו מדדו את המן. כמות זו, המוערכת בטווח שבין 2.5 ל-4.3 ליטרים, השביעה אדם בוגר ליום שלם והוכיחה שמדובר בנס על טבעי לכלכלת מיליוני אנשים. מידה זו הפכה לדורות לשיעור קורבנות המנחה במקדש, ללמד שאכילה גשמית לשם עבודת ה' רצויה לפניו ממש כמו קורבן.