שמות, פרק ט״ז, פסוק כ״ו

הוראה זו קובעת מחזוריות קבועה לשנות הנדודים במדבר, ולפיה שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ מתוך כוונה והכנה מודעת לקראת המנוחה, לצד אזהרה מפורשת שלא לצאת ללקוט ביום השביעי. הקביעה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת מסבירה שהמן הוא בריאה אלוהית יומית, ומהות השבת היא שביתה מבריאה ומקור הברכה הנאגרת בשמיים לשבוע כולו. הסיום לֹא יִהְיֶה בּוֹ מציין בפשטות את הפסקת ירידת המן, אך נועד גם להרחיב את הכלל למועדים וליום הכיפורים. בימים אלו, המוגדרים כימי שביתה, המן אינו יורד כלל, אף על פי שביום הכיפורים הוא עדיין נדרש עבור ילדים או לסעודת צאת הצום.