שמות, פרק ט״ז, פסוק ט״ו

הופעתו של המזון השמימי עוררה בעם תדהמה, וכאשר וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא, הם שאלו פשוט "מה הוא הדבר הזה?" או "מאין הוא?", ויש המפרשים שקבעו בהתפעלות כי זוהי מנה ומתנה יקרה מאת ה'. תגובתם הספונטנית נבעה מכך כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא ומה טבעו של החומר, ולכן השתמשו בכינוי סתמי. כדי לפזר את חוסר הוודאות, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם והבהיר שאין צורך לחקור, שכן הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן ה' לָכֶם כפי שהבטיח, והוא מגיע מוכן ומתוקן. משה חותם במילה לְאָכְלָה כדי ללמד שזהו מזון רוחני הנבלע במלואו באיברי הגוף ללא שום פסולת, ומתאים את עצמו לכל טעם שהאדם חפץ בו.