שמות, פרק ב׳, פסוק ד׳

יצא לכם פעם לעמוד מהצד ולשמור על משהו יקר מאוד, בלי שאף אחד אחר ישים לב? זה בדיוק מה שקורה כאן. התינוק הקטן נמצא בתוך התיבה על שפת היאור, אבל אימא שלו לא סתם משאירה אותו שם וסומכת רק על הנס. היא מבקשת מאחותו, מרים, להשגיח עליו. מרים וַתֵּתַצַּב שם, כלומר היא נעמדה בצורה נחושה ואמיצה, והרגישה שגם ה' מכוון אותה להיות בדיוק במקום הזה. היא עמדה מֵרָחֹק כדי שאנשים שעוברים בסביבה לא יחשדו ולא יגלו את התינוק. היא לא עמדה שם סתם מתוך סקרנות, אלא לְדֵעָה מה יקרה לו, כדי שתוכל לפעול מהר ולהציל אותו ברגע הנכון. למעשה, מרים האמינה בלב שלם שהאח הקטן שלה עתיד להציל את עם ישראל. לכן היא לא עמדה שם כדי לראות האם הוא בכלל יינצל, אלא פשוט ציפתה לראות באיזו דרך הנס הולך לקרות.