קרה לכם פעם שהייתם צריכים לשמור סוד ממש גדול כדי לעזור למישהו שאתם אוהבים? בת פרעה מסכימה להצעה של מרים למצוא מישהי שתטפל בתינוק, ואומרת לה רק מילה אחת קצרה: לֵכִי. המילה הזו מראה עד כמה הנסיכה התרגשה ורצתה למצוא פתרון מהיר לתינוק הבוכה.
מיד לאחר מכן כתוב וַתֵּלֶךְ, כדי ללמד אותנו שמרים הזדרזה ורצה לבצע את המשימה במהירות, בלי לבזבז אפילו רגע אחד. התורה קוראת לה כאן הָעַלְמָה, ולא "אחותו". למה? כי מרים הייתה צריכה להתנהג בזהירות ולהעלים, כלומר להסתיר, את הזהות האמיתית שלה. היא לא רצתה שבת פרעה תחשוד שהיא בעצם אחותו של התינוק, ולכן התנהגה כאילו היא רק מקיימת את הפקודה של הנסיכה, ולא פועלת מתוך אהבה של משפחה.
בסוף מרים עושה את הצעד החכם והטבעי ביותר: וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד. היא קוראת לאמא האמיתית של התינוק. בת פרעה בכלל לא מכירה אותה ולא חושדת בשום דבר. כל המהלך המדהים הזה לא קרה במקרה. ה' תכנן את הדברים כך שהתינוק הקטן, שיהפוך בעתיד למנהיג של עם ישראל, יגדל בשנים הראשונות שלו בבית של ההורים האמיתיים שלו. ככה הוא יוכל לספוג מהם ערכים טובים ולהכיר היטב את העם שלו לפני שיעבור לגור בארמון.