שמות, פרק כ״ט, פסוק ל״א

יצא לכם פעם לאכול ארוחה חגיגית כדי לחגוג סיום של משימה חשובה? כשאהרן ובניו מסיימים את ההכנות כדי להפוך לכוהנים, הם צריכים לאכול מבשר הקורבן. האכילה הזו היא לא סתם סעודה, אלא החלק שמסיים את התהליך ונותן להם את הקדושה המיוחדת של הכהונה. ה׳ אומר למשה וּבִשַּׁלְתָּ, אבל משה לא היה צריך לעמוד ולבשל את הבשר בעצמו. הכוונה היא שמשה נתן הוראה לאהרן ובניו לבשל אותו, ממש כמו שאומרים על מלך שהוא בנה ארמון, למרות שבפועל הוא רק ציווה על הפועלים לעשות זאת. ה׳ מדגיש שהבישול והאכילה צריכים להיות בְּמָקֹם קָדֹשׁ, כלומר בתוך החצר של המשכן. בדרך כלל, קורבנות מהסוג הזה מותר לאכול בכל מקום ברחבי העיר, אבל הקורבן הזה הוא מיוחד וקדוש מאוד. לכן, יש עליו כללים מחמירים: מותר רק לכוהנים לאכול אותו, ורק בתוך החצר הקדושה. דרך האכילה המיוחדת הזו במקום הקדוש, אהרן ובניו מקבלים על עצמם את התפקיד החדש והמכובד שלהם.