יצא לכם פעם לחשוב על סדר היום שלכם? בטח יש לכם דברים קבועים שאתם עושים בכל בוקר כשאתם קמים, ודברים קבועים שאתם עושים אחר הצהריים. גם במשכן ובבית המקדש היה סדר יום קבוע ומיוחד! בכל יום, הכוהנים היו מקריבים שני כבשים כקורבן תמיד, אחד בבוקר ואחד אחר הצהריים. הקורבנות האלו היו העוגן של היום, מהבוקר ועד הערב.
כאשר התורה מצווה להקריב את הכבש הָאֶחָד בבוקר, האות ה בתחילת המילה מלמדת אותנו שלא לוקחים סתם כבש, אלא בוחרים את הכבש המיוחד והמובחר ביותר מכל העדר, כי כשעושים מצווה מכל הלב ובצורה הכי טובה, זוכים לזכויות מיוחדות. זמן הבוקר במקדש היה מלא בשמחה, והלוויים היו שרים שירים מיוחדים בזמן הקרבת קורבן הבוקר.
מאוחר יותר ביום, היו מקריבים את הכבש הַשֵּׁנִי. התורה אומרת שהזמן שלו הוא בֵּין הָעַרְבָּיִם. מתי זה בדיוק? זהו פרק הזמן שמתחיל מאמצע היום, כשהשמש מתחילה לרדת לכיוון מערב, ונמשך עד שקיעת השמש. בפועל, הכוהנים לא היו מקריבים את קורבן אחר הצהריים מיד בצהריים, אלא חיכו בערך לאמצע הזמן הזה. הסיבה לכך היא שאחרי שמקריבים את קורבן התמיד של אחר הצהריים, אסור להקריב יותר שום קורבן באותו יום. לכן, הכוהנים רצו להשאיר מספיק זמן פנוי במהלך היום כדי שכל מי שצריך להביא קורבן פרטי או ציבורי, יוכל להספיק לעשות זאת בנחת לפני שמסיימים את עבודת היום.