הקרבת איברי הפנים של הקורבן, המכונים בלשון חכמים 'אימורים', מסמלת את הפיכת החלקים החומריים והבסיסיים ביותר של בעל החיים להעלאת מנחה רוחנית.
כאשר מצווים לקחת אֶת־כׇּל־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב, הכוונה היא לאיברים הפנימיים של הגוף [ביאור שטיינזלץ]. המונח חלב מתייחס תמיד לשומן נפרד שניתן לקלפו מן האיבר, בשונה משומן המעורב בתוך הבשר גופו [ביאור יש"ר]. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר כאן בקרום העוטף את הכרס. עם זאת, מתקיימת מחלוקת סביב התוספת של המילה כׇּל. [רמב"ן] טוען כי מילה זו באה לכלול שני סוגי שומן: גם את הקרום וגם את החלב העבה שעל בני המעיים. לעומתו, פרשנים אחרים סבורים כי המילה באה להדגיש שיש לקחת את הקרום בשלמותו מבלי להותיר ממנו חלק, שכן הוא עוטף את הכרס כולה כמו שמלה [מזרחי], או כדי לרבות את החלב שעל המעיים [גור אריה, דברי דוד]. [העמק דבר] מציין כי קורבן זה, שהיה קורבן מיוחד לימי המילואים, שונה בהלכותיו מקרבנות הדורות הבאים ולכן תיאורו בפסוק מקוצר מעט.
החלק הבא הוא הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד. איבר זה הוא הסרעפת, קרום המבדיל בין איברי הנשימה לאיברי העיכול. [הכתב והקבלה] מסביר כי השם "יותרת" נגזר מהמילה יתר, שמשמעותה מיתר של קשת, משום שקרום זה מתוח, הולך בשיפוע, ומלא בגידים וורידים המסייעים בפעולת הנשימה. הביטוי עַל־הַכָּבֵד מלמד שאין להסיר את הסרעפת לבדה וגם לא לקחת את הכבד כולו, אלא יש לחתוך ולהסיר את היותרת יחד עם חתיכה קטנה מן הכבד עצמו [רש"י, שפתי חכמים, משכיל לדוד].
לאחר מכן מוזכרות שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת והחלב שעליהן. [אבן עזרא] ו[ביאור יש"ר] מעירים כי לא מוזכרת כאן האליה (זנב הכבש שניטל בקרבנות מסוימים), משום שקורבן זה הוא פר, ואין מקריבים את האליה של פרים ושעירים. [אבן עזרא] מוסיף פן רעיוני ומסביר כי המילה כליות נגזרת מאותו שורש של המילה "נכספה" המבטאת געגוע ותשוקה, שכן הכליות נחשבות למקום משכנה של תאוות האדם.
השלב הסופי הוא וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה. פעולה זו משמעותה שריפת האיברים עד שיעלו עשן [ביאור שטיינזלץ], והיא מבוטאת תמיד כהעלאה כלפי מעלה [נתינה לגר]. [רש"ר הירש] מדייק כי האיברים לא הונחו בעדינות אלא נזרקו אל האש, ומעניק לתהליך כולו משמעות סמלית עמוקה: מסירת החלב (המסמל את רדיפת הנכסים והחומריות), היותרת (הכוח והמנגנון המניע את החיים) והכליות (מקור היצרים), נועדה להפוך את הצדדים החומריים והיצריים ביותר של האדם לפעולות מוסריות וחופשיות המוקדשות ועולות לה'.