העברת ההנהגה הרוחנית היא תהליך מורכב ועמוק. כאשר מתמנה כהן גדול חדש, עליו לעבור תהליך חניכה והכנה הנמשך שבוע שלם. מעבר זה אינו רק מינוי רשמי, אלא כניסה פיזית ורוחנית אל תוך תפקידו של קודמו, המכינה את המנהיג החדש לאחריות הכבדה ביותר במקדש.
המילים שִׁבְעַת יָמִים מתייחסות לתקופת החינוך של הכהן הגדול החדש [רשב"ם]. השימוש בצורת הסמיכות במילה שִׁבְעַת מלמד כי מדובר בימים רצופים, ללא הפסקה ביניהם [רש"י, הכתב והקבלה, גור אריה]. במהלך ימים אלו, הכהן לובש את הבגדים המיוחדים יומם ולילה ללא הפסקה [אבן עזרא]. החזרה על תהליך זה, שבו כל כהן גדול עתידי נדרש ללבוש את הבגדים במשך שבוע שלם, נועדה לאפשר לו להפנים לעומק את המשמעות והרעיונות הטמונים בתפקידו [רש"ר הירש]. הפרשנים מציינים כי לכתחילה, לבישת הבגדים מלווה במשיחה בשמן המשחה, אך גם בהיעדר השמן – כפי שהיה בבית המקדש השני – עצם לבישת הבגדים במשך שבעה ימים מכשירה את הכהן לתפקידו [תורה תמימה, רש"ר הירש].
באשר למילים הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו, הפרשנים מסבירים כי סדר המילים בפסוק מעט הפוך, וכוונתו היא לכהן מתוך בניו שיקום במקומו [רש"י, מזרחי, שד"ל]. רבים מדגישים כי המילה הַכֹּהֵן כאן אינה משמשת רק כתואר שררה, אלא כפועל המבטא עשייה ושירות ממשי. דבר זה נלמד מטעמי המקרא, הקושרים את המילה ישירות למילה תַּחְתָּיו, כך שהמשמעות היא "העובד במקומו" [רש"י, גור אריה, לבוש האורה]. פסקה זו מבססת את עקרון הירושה בכהונה הגדולה: אם לכהן הגדול מת בנו ויש לו בן אחר הראוי ומסוגל למלא את מקומו, הבן קודם לכל אדם אחר וזכותו לרשת את המעלה [רש"י, רלב"ג].
המשך הפסוק, אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, מעורר שאלה, שכן כל הכהנים נכנסים לאוהל מועד. הפרשנים מסבירים כי תוספת זו נועדה להגדיר את ייחודו של הכהן הגדול, שהוא היחיד המוכן וראוי להיכנס לפני ולפנים – אל קודש הקודשים ביום הכיפורים [רש"י, מזרחי, גור אריה, רש"ר הירש].
קיימת מחלוקת לגבי תפקיד הכהן במהלך שבוע החניכה עצמו: יש הסבורים כי הוא מבצע עבודות מסוימות בבגדים אלו כדי לחנך את עצמו, בעוד אחרים טוענים כי נאסר עליו לעבוד בפועל בימים אלו, ועליו רק ללבוש את הבגדים ולהשתחוות. לפי דעה זו, המילים לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ מתייחסות לעבודה שיבצע רק לאחר תום שבעת ימי ההכנה [העמק דבר].
בנוסף, הגדרת הכניסה לאוהל מועד ממעטת מכלל הירושה את "משוח המלחמה" (הכהן הממונה לצאת עם הצבא). בניגוד לכהן הגדול, תפקידו של משוח המלחמה אינו עובר אוטומטית לבנו. הסיבה לכך היא שתפקיד זה דורש תכונות נפש ייחודיות וכישרון להבחין בין קולות כדי לעודד את העם ולמנוע חולשה בקרב הלוחמים. מכיוון שתכונות אלו אינן בהכרח עוברות בירושה, הסתמכות עליהן באופן אוטומטי עלולה לסכן את הציבור, ולכן בכל פעם נדרש לבחור את האדם המוכשר ביותר לתפקיד [תורה תמימה].