הבטחה זו מהווה את תכלית הקמת המשכן ויציאת מצרים, ומתארת את הקשר העמוק והישיר שבין ה' לעמו.
הפרשנים נחלקים בהבנת אופן השראת השכינה המתוארת במילים וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הגישה הראשונה מתמקדת בהיבט הפיזי והגיאוגרפי של המחנה. לפי גישה זו, הפסוק רומז לסדר החנייה במדבר, כאשר המשכן ממוקם בטבורו של המחנה, מוקף במחנה הלוויים, ומסביבם חונים שבטי ישראל לארבע רוחות השמיים, תוך שמירה על מחיצות ועל טהרת המחנה [אבן עזרא, חזקוני].
לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מדגישה את ההיבט הרוחני והרחב של השראת השכינה. לפי תפיסה זו, נוכחות ה' אינה מוגבלת רק למבנה הפיזי של המשכן או המקדש, אלא השכינה מתפשטת ושורה בתוך העם כולו ובמקהלות ישראל, גם כאשר אינה גלויה לעין [העמק דבר, מלבי"ם, קאסוטו, ביאור שטיינזלץ]. נוכחות הכבוד האלוהי במשכן היא למעשה רק עדות וביטוי לנוכחותו של ה' בתוך האומה עצמה [רש"ר הירש]. השראת שכינה זו יוצאת אל הפועל באמצעות עבודתו של אהרן הכהן, ובמיוחד על ידי קטורת הסמים המבטאת שמחה, מחילה וחיבור, בשונה משאר הקורבנות שבאים לכפר על חטאים [שפתי כהן]. בזכות השראת השכינה, ה' מקבל את עבודתם של ישראל ברצון ושומע את תפילתם [ספורנו].
ההבטחה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים מוסברת על ידי הפרשנים כהתחייבות להשגחה פרטית, ישירה וצמודה. ה' משמש כמנהיג המכוון את מעשיהם, משגיח עליהם, מגן בעדם ומשלים את כל צורכיהם [העמק דבר, קאסוטו, רש"ר הירש]. משמעות עמוקה של הנהגה זו היא שחרורם של ישראל מכבלי הטבע והמזלות. ה' מנהיג את ישראל ללא אמצעים, ולכן הם אינם כפופים למערכת הכוכבים ולא צריכים לחשוש מאותות השמיים. ה' מציל אותם מרעות שנגזרו בטבע באמצעות הנבואה, ומתוך קרבה זו מובטחת נצחיותם של ישראל [ספורנו, רלב"ג].
השראת השכינה וההשגחה הפרטית הן הסיבה המרכזית ליציאת מצרים. קיים כלל רוחני לפיו אין הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו במקום שבו אדם אחר נענש בגללו. לכן, לכאורה, העונש הכבד שספגו המצרים היה אמור למנוע את השראת השכינה בישראל. אולם, מכת המצרים לא נועדה לנקמה, אלא נעשתה למען שמו של ה', שכן לא ניתן היה להוציא את ישראל ולבנות את המשכן ללא הכנעת האויב. מתוך כך מבינים ישראל כי מטרת היציאה ממצרים לא הייתה רק ההצלה עצמה, אלא התכלית העליונה של השראת השכינה בתוכם [חתם סופר].