שמות, פרק כ״ט, פסוק ז׳

משיחה בשמן קודש מהווה אקט של רוממות פיזית ורוחנית, ומסמלת את הבדלתו של האדם מן החולין וייעודו לתפקיד מקודש העובר מדור לדור. הפעולה מורכבת משני שלבים מרכזיים, יציקה ומשיחה. המילים וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וּמָשַׁחְתָּ מלמדות כי ישנו צורך בשתי פעולות נפרדות: יציקת השמן על הראש, ומשיחה בפני עצמה [אור החיים].

המילים עַל רֹאשׁוֹ מכוונות לאהרן הכהן לבדו, שכן הוא הכהן המיועד למשיחה [אבן עזרא, חזקוני]. פעולת המשיחה היא זו שמקנה לו את מעמדו, והיא מהווה סימן לגדולה ושררה קדושה שעוברת בירושה מאב לבן [שד"ל]. עצם המושג משיחה נושא בחובו משמעות של היבדלות והפרשה; כשם שהשמן אינו מתערבב במים, כך הכהן המשוח מובדל לחלוטין מן החולין ומההוויה הרגילה [רש"ר הירש].

בקרב הפרשנים מתקיימת מחלוקת באשר לעיתוי ולאופן המדויק שבו בוצעה יציקת השמן ביחס ללבישת בגדי הכהונה. גישה אחת גורסת כי היציקה התרחשה עוד בטרם הונחה המצנפת על ראשו של אהרן, שכן חובה ליצוק את השמן ישירות על הראש עצמו ולא על הבגד [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים אחרים סבורים כי המשיחה התבצעה לאחר הנחת המצנפת. לפי גישה זו, המצנפת נכרכה סביב הראש כך שאמצעיתו נותרה גלויה, או לחלופין, המקום שבו מניחים תפילין נותר חשוף, ועל מקום זה בדיוק יצקו את השמן [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר].

באשר לאופן המשיחה עצמה, המילים וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ מתארות תהליך מדויק שבו נותנים טיפת שמן [שפתי חכמים] על הראש וטיפה נוספת בין ריסי העיניים, ומחברים ביניהן באמצעות האצבע [רש"י, ביאור יש"ר]. צורת המשיחה שנוצרת מחיבור זה מכונה "כמין כי יוונית", כלומר בדמות האות היוונית כי (Chi) [ברכת אשר על התורה]. יש המבארים שצורת המשיחה נראתה כמו האות נו"ן כפופה, הנמשכת ממעלה הראש ועד בין העיניים [ריב"א]. לעומת זאת, יש הטוענים כי הצורה המדויקת הייתה של שני קווים המצטלבים זה בזה דמויי איקס. צורה זו אינה מקרית, אלא נועדה לרמז על כך שהשפעת קדושת המשיחה מתפשטת ומוקרנת לכל העברים ולכל הכיוונים [רש"ר הירש].