שמות, פרק כ״ט, פסוק ז׳

לקיחת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מהווה טקס רשמי של הענקת סמכות והבדלה מוחלטת מהחולין, בדומה לשמן שאינו מתערבב במים. הציווי וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ מכוון לאהרן הכהן, והשמן נשפך ישירות על עורו, בין אם לפני חבישת המצנפת ובין אם דרך אזור שנותר חשוף במרכז ראשו. המילים וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ מתארות פעולה מדויקת של הנחת טיפות שמן על הראש ובין העיניים, וחיבורן באצבע לכדי צורה של קווים מצטלבים. צורה זו מסמלת את התפשטות הקדושה לכל הכיוונים, ויש הסבורים שפעולת המשיחה עצמה חלה גם על בניו של אהרן כדי להעביר את השררה הקדושה בירושה.