שמות, פרק כ״ט, פסוק י״ב

הקרבת הדם, המייצג את כוח החיים, מטהרת את המזבח ומבטאת התמסרות רוחנית לה'. בשלב הראשון מורה הכתוב וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל־קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ, פעולה הדורשת טבילת האצבע בנפרד לכל קרן ונועדה לרומם את החיים הארציים ולכפר על חטאים חומריים. לאחר מכן נאמר וְאֶת־כׇּל־הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ, כלומר את שארית הדם שנותרה בכלי יש לרוקן אֶל־יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, שהיה בליטה או צינור בתחתיתו. שפיכת הדם לתוך נקבים ביסוד נועדה לשמור על כבוד המקום, להרחיק את העם מאכילת דם ולסמל את ביסוס האדם בקדושת התורה. הקרנות והיסוד הם מרכיבים הכרחיים במבנה, וחסרונם או פגם בהם פוסלים את המזבח כולו מעבודה.