שמות, פרק כ״ט, פסוק כ״ו

במהלך ימי המילואים משה משמש ככהן המקריב, ולכן הוא לוקח אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים כדי לקבלו. הכתוב מציין שהקרבן הוא אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן משום שהוא העיקר ובעל הקרבן, וכיוון שאינו יכול לקבל את מנת הכהן בעצמו, היא עוברת למשה. משה מגיש את הנתח על ידי תנועת הולכה והבאה, כלומר וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'. נתח זה, המסמל את הלב והרוחניות, ניתן למשה במקום שוק הימין והוא וְהָיָה לְךָ לְמָנָה, כלומר לחלק, כהוקרה על בניינם הרוחני של הכהנים ועל ששמח בלבו במינוי אהרן. הענקת נתח חשוב זה למאכל במקום להקטירו, מלמדת שאכילת הכהן שקולה בחשיבותה לאכילת המזבח.