השלמת תהליך ההקדשה של הכהנים באה לידי ביטוי בהעברת המנחה מידיהם אל המזבח, כפעולה של מסירה והשלמה.
כאשר נאמר וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם, הכוונה היא ללקיחת חלקי האיל ותרומת המצות [ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו ממשילה את הכהן למשרת המקבל דורון מידי אדם המבקש להקריבו לפני המלך [חזקוני]. אף על פי שבמקום אחר בתורה מתוארת הפעולה במילים "מעל כפיהם", המשמעות המעשית נותרת זהה לחלוטין [אבן עזרא].
הציווי להקטיר את המנחה עַל הָעֹלָה מתייחס לאיל הראשון שכבר הוקרב [רש"י]. הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה להניח את החלקים הללו פיזית על גבי האיל הראשון ולהקטירם יחד, שכן האיל הראשון כבר נשרף כליל על המזבח. במקום זאת, המשמעות היא שהקרבה זו נעשית בסדר כרונולוגי לאחר הקטרת העולה הראשונה, וכתוספת אליה.
המונח לְרֵיחַ נִיחוֹחַ מבטא את נחת הרוח הנגרמת מכך שציוויו של ה' קוים ורצונו נעשה [רש"י]. הקרבן מוגדר כאִשֶּׁה, מילה הנגזרת מהמילה אֵשׁ [אבן עזרא], ומשמעותה היא שזהו קרבן הניתן לאש [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, התוספת לַה' באה ללמדנו כי הקרבן מוקדש כולו לשמו של ה' [רש"י].