שמות, פרק כ״ט, פסוק י״ט

תהליך קידוש הכהנים מגיע לנקודת שיא עם הבאת קורבן מיוחד, המציין את כניסתם הפורמלית לתפקידם ואת קבלת מעמדם המכובד [רש"ר הירש].

כאשר התורה מצווה וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי, הכוונה היא לאיל המילואים, אשר מוקרב מיד לאחר קורבנות החטאת והעולה [אבן עזרא, רקנאטי]. בניגוד לקורבנות הקודמים, איל זה מוגדר כקורבן שלמים. מהותם של השלמים היא יצירת שלום והרמוניה בעולם, שכן בשונה מקורבנות הנשרפים כליל, כאן נוצרת שותפות שבה המזבח, הכהנים והבעלים נהנים כולם מן הקורבן וסועדים יחד [רקנאטי].

השלב הבא בטקס הוא וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל. פעולת הסמיכה דורשת הנחה של שתי הידיים. מבחינה הלכתית ורעיונית, כאשר התורה מצריכה שימוש בשתי הידיים לפעולה אחת, ההבדל בין ימין לשמאל מתבטל והן נחשבות ליחידה אחת שלמה. יתרה מכך, אהרון ובניו לא סמכו את ידיהם על ראש האיל בזה אחר זה, אלא ביצעו את הפעולה יחד בו זמנית, כגוף אחד [צפנת פענח].

מעבר לכניסה לתפקיד הכהונה, מסתתרת במעשה זה גם שכבה עמוקה של כפרה אישית עבור אהרון על חלקו בחטא העגל [צפנת פענח]. המשך הטיפול באיל זה כולל נתינה מדמו על איבריו של אהרון, כדי לכפר על החושים והאיברים שהיו מעורבים באותו חטא: על אוזנו ששמעה את דרישת העם לעבודה זרה ולא נאטמה, על בוהן ידו הימנית שלקחה את הזהב ועיצבה אותו, ועל בוהן רגלו שבאמצעותה קם ממקומו כדי לעשות את רצון העם [שפתי כהן].