הקרבת האיל וסמיכת הידיים עליו מהוות שלב משמעותי בהקדשת הכוהנים, שבו הם מפנימים את ייעודם ומעמדם העתידי. פעולה זו מסמלת את הצבתם בראש עדת ה', כמי שנועדו להאיר את הדרך ולהנהיג את העם [רש"ר הירש].
הציווי לקחת את הָאַיִל הָאֶחָד מתייחס לאחד משני האילים שכבר הוזכרו קודם לכן בפרשה, ולכן המילה מופיעה בה"א הידיעה [ביאור יש"ר]. באשר לזהות האיל הספציפי מתוך השניים, קיימת מחלוקת בין הפרשנים: בעוד שיש הסבורים כי ניתן לקחת כל אחד מהם ללא העדפה [אבן עזרא], אחרים מדגישים כי יש לבחור דווקא את האיל המובחר והטוב ביותר מבין השניים [העמק דבר].
פעולת סמיכת הידיים מתוארת כאן בלשון רבים, וְסָמְכוּ, בניגוד לפסוקים הסמוכים (בקורבן הפר ובאיל השני) שבהם הפועל מופיע בלשון יחיד ("וסמך"). מבחינה לשונית, יש הטוענים כי אין כל הבדל במשמעות בין שתי הצורות [אבן עזרא הקצר]. מנגד, יש שמוצאים בשינוי זה הבחנה מעשית באופן ביצוע הפעולה: הלשון "וסמכו" מלמדת שבאיל זה אהרון ובניו סמכו את ידיהם יחדיו בו-זמנית, לעומת הקורבנות האחרים שבהם הפעולה נעשתה בזה אחר זה, תחילה אהרון ולאחריו בניו [דעת זקנים].
סביב מסורת כתיבת שמו של אהרון בפסוק זה קיימת נידון בין המפרשים. בעוד שיש המציינים כי שמו נכתב כאן באופן חריג בכתיב מלא עם האות וי"ו [הדר זקנים, דעת זקנים], אחרים מדגישים שעל פי כתבי היד המדויקים השם נכתב בכתיב חסר ("אהרן"), כפי שהוא נכתב תמיד בכל ספרי התורה [מנחת שי].