שמות, פרק כ״ט, פסוק ל״ג

אהרן ובניו מצווים לאכול מבשר קורבנות המילואים ומהלחם, שכן פעולת האכילה עצמה היא שמנקה אותם מחטאי העבר ומשלימה את כפרתם. הציווי וְאָכְלוּ אֹתָם מופנה אליהם בהיותם בעלי הקורבן והכוהנים גם יחד, ולכן אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם מלמד שבאמצעות הקורבנות והאכילה הם זוכים לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם, כלומר לקבל את קדושת הכהונה ואת הכוח הרוחני הנדרש לתפקידם. התורה מזהירה כי וְזָר לֹא יֹאכַל, כך שכל אדם שאינו מזרע אהרן מנוע מלהשתתף באכילה זו. הסיבה לאיסור היא כִּי קֹדֶשׁ הֵם, שכן מדובר בקודשי קודשים, ומכאן נלמד כלל הלכתי לדורות האוסר על מי שאינו כוהן לאכול מקודשים אלו.