יצא לכם פעם לחשוב על ארוחה שהיא לא רק משביעה, אלא ממש מעניקה תפקיד חדש וחשוב? ביום המיוחד שבו חונכים את המשכן, ה׳ מצווה על אהרן ובניו לאכול מבשר קורבן האיל ומהלחם. המילים וְאָכְלוּ אֹתָם מלמדות אותנו שזו לא סתם סעודה, אלא פעולה שבעזרתה הם מקבלים את התפקיד שלהם.
התורה אומרת אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם, וזה מגלה לנו סוד גדול: ברגע שהכוהנים אוכלים, ה׳ סולח למי שהביא את הקורבן על טעויות מהעבר. באירוע המיוחד הזה, אהרן ובניו הם גם הכוהנים שאוכלים וגם אלה שמקבלים את הסליחה. המטרה של הקורבנות היא לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם, כלומר להעניק להם את הקדושה והכוח הרוחני כדי שיוכלו לעבוד במשכן במסירות.
האם כל אחד יכול היה להצטרף אליהם לסעודה? התורה מזהירה שוְזָר לֹא יֹאכַל. "זר" הוא כל אדם שאינו מהמשפחה של אהרן הכוהן, ולכן אפילו משה רבנו לא יכול היה לאכול מהבשר הזה. הסיבה לכך היא כִּי קֹדֶשׁ הֵם, אלו קורבנות קדושים מאוד, ולכן רק לכוהנים מותר לאכול מהם. הכלל הזה נשאר חשוב לאורך כל הדורות.