שמות, פרק כ״ט, פסוק ל״ז

תהליך חנוכת המזבח הנמשך שִׁבְעַת יָמִים הופך אותו ממבנה רגיל למוקד של השראת השכינה. כתוצאה מכך וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כלומר הוא עולה לדרגת קדושה חמורה ונעשה למקור המשפיע קדושה על דברים אחרים. ממעמד זה נגזר הכלל כי כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ, המזהיר תחילה כי רק אדם טהור שקידש את עצמו רשאי לגשת אליו. במקביל, הכלל חל על הקרבנות עצמם וקובע כי קרבן תקין שהונח על המזבח נתפס בקדושתו ואסור להורידו. עם זאת, המזבח אינו מקדש דברים שהיו פסולים מיסודם בטרם הובאו למקדש, ואותם חובה להוריד ממנו.