שמות, פרק כ״ט, פסוק ל״ו

יצא לכם פעם להכין יצירה חשובה ממש ולרצות שהיא תהיה מושלמת ונקייה מכל פגם? כשהכינו את המשכן בעבודה של שבעה ימים, לא רק הכהנים היו צריכים הכנה מיוחדת, אלא גם המזבח הדומם היה זקוק לטיהור לפני שיוכלו לעבוד עליו. ה' מבקש וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם, כלומר להביא פר בכל יום במיוחד כדי לנקות את המזבח, וזה נעשה עַל הַכִּפֻּרִים, בנוסף לקורבנות האחרים שהביאו הכהנים. אבל למה בכלל חפץ דומם צריך כפרה כמו בן אדם? המילים בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו מגלות לנו סוד יפה. כשאספו את התרומות לבניית המשכן, היה חשש שאולי מישהו תרם מתוך לחץ או בושה ולא בלב שלם. תרומה כזו נחשבת קצת כמו גזל, והיה חשוב שהמזבח יהיה נקי לגמרי מדברים כאלה וייבנה רק מתוך רצון טוב. הפעולה הזו נקראת וְחִטֵּאתָ. בדרך כלל המילה הזו מזכירה לנו חטא, אבל כאן הכוונה היא בדיוק ההפך, לנקות ולהסיר את החטא. את הניקיון הרוחני הזה עשו על ידי נתינת מעט דם על פינות המזבח. השלב האחרון הוא וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ. כדי לקדש את המזבח, משחו אותו בשמן מיוחד בצורת קווים מצטלבים, כי כל כלי קדוש במשכן היה צריך לקבל משיחה בשמן לפני תחילת השימוש בו.