קרה לכם פעם שהכנתם מאכל ממש טעים, אבל ידעתם שאת החלק הכי מובחר שלו אתם צריכים לתת למישהו אחר? כשמישהו מעם ישראל היה מביא קורבן שלמים, רוב הבשר היה נשאר אצלו כדי שהוא ומשפחתו יאכלו ממנו. אבל ה' קבע חוק חשוב. החוק הזה ניתן לְחָק עוֹלָם, כלומר זהו חוק קבוע לתמיד לכל הדורות, ולא משהו חד פעמי שקרה רק כשחנכו את המשכן. לפי החוק, את החלקים הכי טובים של הבשר צריך לתת לאהרן ולכוהנים. ה' מסביר שהחלקים האלו ניתנים להם כִּי תְרוּמָה הוּא, כלומר זהו חלק מיוחד שמרימים ומפרישים מתוך הקורבן. החלק המובחר הזה נחשב תְּרוּמָתָם לַה', מתנה שמוקדשת לה'. אולי תחשבו לעצמכם, אם הכוהנים הם אלה שאוכלים את הבשר בסוף, איך זה נחשב שנתנו את זה לה'? התשובה היא פשוטה, הכוהנים הם המשרתים של ה', וכאשר אנחנו נותנים את התרומה למשרתים שלו, זה נחשב כאילו נתנו את המתנה לה' בעצמו.
שמות, פרק כ״ט, פסוק כ״ח
פרשת תצוה
וְהָיָה֩ לְאַהֲרֹ֨ן וּלְבָנָ֜יו לְחׇק־עוֹלָ֗ם מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תְרוּמָ֖ה ה֑וּא וּתְרוּמָ֞ה יִהְיֶ֨ה מֵאֵ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִזִּבְחֵ֣י שַׁלְמֵיהֶ֔ם תְּרוּמָתָ֖ם לַיהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.