שמות, פרק ל״ב, פסוק י״ג

משה מבקש מה' לבטל את עונש ההשמדה על חטא העגל בזכות מסירות הנפש של האבות, ומתחנן זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ כדי שזכויותיהם יכפרו על כישלון העם. הוא מזכיר את השבועה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, שבועה מוחלטת שה' נשבע בעצמו ולכן היא נצחית ואינה מתבטלת גם אם הדורות הבאים יחטאו. ההבטחה וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם מעידה לא רק על ריבוי מספרי אלא על פוטנציאל רוחני גבוה המבטיח את יכולתם של ישראל לשוב בתשובה. חלקה השני של ההבטחה מיועד לכלל השבטים, כאשר וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם מתייחס לארץ המרוממת והמובדלת מכל הארצות. המילים וְנָחֲלוּ לְעֹלָם חותמות את הטענה ומבטאות זכות משפטית נצחית על הארץ שאינה פוקעת גם בגלות, לצד רמז לנחלה רוחנית בעולם הבא.