שמות, פרק ל״ב, פסוק א׳

כאשר וַיַּרְא הָעָם, כלומר הבין פנימית או הוטעה מחיזיון שווא, כִּי־בֹשֵׁשׁ והתעכב מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן־הָהָר עקב טעות בחישוב ימי היעדרותו, אחזה בהמונים חרדה עמוקה. מתוך פחד זה וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל־אַהֲרֹן בהתאגדות כוחנית ומאיימת, והוא נאלץ לשתף עמם פעולה כדי למנוע שפיכות דמים במחנה. דרישתם קוּם עֲשֵׂה־לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ לא נועדה למרוד בה', אלא לבקש מנהיג אנושי חלופי או כלי מוחשי שישרה עליהם כוח אלוהי ויכוון אותם במדבר. הם ביטאו את תלותם המוחלטת בהנהגתו הנסית באומרם כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, ומאחר שלֹא יָדַעְנוּ מֶה־הָיָה לוֹ והם סברו שמצא את מותו, דרשו מורה דרך קבוע שיישאר עמם תמיד.