לאחר חטא העגל, פונה ה׳ אל משה ומציג בפניו אבחנה נוקבת על מצבו הרוחני ואופיו של העם. דרך פסוק זה נחשף שורש הכישלון של בני ישראל, המבוסס על תכונת נפש עמוקה שעיצבה את התנהגותם.
הפסוק נפתח במילים וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה, למרות שפסוקים ספורים קודם לכן כבר נאמר "וידבר ה׳ אל משה". הפרשנים מציעים מספר הסברים לכפילות זו. גישה אחת רואה בכך מעבר לנושא חדש: בעוד שהדיבור הקודם בא להסביר מדוע משה צריך לרדת מגדולתו, כעת הדיבור מתמקד בעונשם של ישראל עצמם [אור החיים]. מעבר לכך, יש כאן שינוי לטון רך ופייסני יותר כלפי משה, שנועד להבהיר לו כי האשמה אינה בו, שכן הוא עשה כל שביכולתו כדי להנהיג את העם ואין אפשרות לתקנם [מלבי"ם]. בנוסף, זוהי העברת המוקד מזעם קשה על ה"ערב רב" שהחטיאו את העם, לדיבור רך יותר כלפי ישראל, שה׳ חפץ ביקרם [שפתי כהן]. לעומת זאת, יש המסבירים כי החזרה על הפועל "ויאמר" מעידה על שתיקה מצידו של משה. ה׳ ציפה לתגובה, ומשזו לא הגיעה בשל תדהמתו של משה, ה׳ פנה אליו שוב כדי לעורר אותו להכרה מציאותית ולפעולה [רש"ר הירש].
במוקד הפסוק עומד הביטוי עַם קְשֵׁה עֹרֶף. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר במטאפורה לעקשנות, אטימות וסירוב לשמוע בקול מורים ומוכיחים. הדימוי הוא לאדם הרץ בדרכו, וכאשר קוראים לו מאחור הוא מסרב להפנות את עורפו לאחור כדי להקשיב [אבן עזרא, שד"ל], או לאדם המפנה את עורפו הנוקשה דווקא אל מול פניו של מי שמוכיח אותו [רש"י, ביאור יש"ר]. עורפם מתואר כגיד ברזל שאינו מאפשר להם לפנות אל מורי צדק, מה שמעלה חשש שאין להם תקנה וסיכוי לשוב בתשובה [ספורנו].
עקשנות זו חוסמת אותם מלקבל רעיונות חדשים ומלציית לאיסורים מפורשים [ביאור שטיינזלץ, קאסוטו]. מתוך כך, הם מסרבים לקבל על עצמם את עול התורה והמצוות הדרוש להשגחה האלוהית הישירה, ומחפשים להם אמצעי מוחשי שדרכו לא יצטרכו לשאת בעול זה [העמק דבר]. עם זאת, פרשנים רבים מוצאים בביטוי זה גם הסבר פסיכולוגי והיסטורי המרכך מעט את האשמה: העורף הקשה נובע מהרגלים עמוקים של פולחן ועבודה זרה שהשתרשו בהם עוד מימי ישיבתם במצרים. החטא לא היה מרידה פתאומית וחדשה, אלא חזרה להרגלים ישנים ומוכרים בסביבתם, שהעם טרם הצליח להשתחרר מהם [אבן עזרא, שד"ל, קאסוטו, רש"ר הירש].
בניתוח המילה רָאִיתִי, יש המצביעים על כך שהשימוש בלשון עבר מרמז על הסתכלות רחבה יותר על תכונה זו. לפי גישה אחת, תכונת קשיות העורף אינה שלילית ביסודה, ואף להפך: ה׳ בחר בישראל מלכתחילה בדיוק בגלל עקשנותם, שכן תכונה זו היא שמאפשרת להם למסור את נפשם על קידוש השם ולשמור על דתם לאורך הדורות. הטרגדיה בחטא העגל היא שהם השתמשו בתכונה חיובית זו לכיוון הלא נכון [פרדס יוסף]. ברוח דומה, יש המבקרים את העם על כך שלא השתמשו בקשיות העורף שלהם כראוי – היה עליהם להקשות את עורפם כלפי ה"ערב רב" שניסו להחטיאם, ולסרב להם בתוקף [שפתי כהן].