בשעת התגוננותו, אהרן מציג את דרישת העם לא כמרד בה' אלא כמשבר מנהיגותי. העם, שנותר ללא רועה במדבר, נתקף בחרדה קיומית וחיפש תחליף מיידי למנהיגו הנעדר.
הפרשנים מסכימים כי הבקשה עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים לא נבעה מרצון לעבוד עבודה זרה או להחליף את ה'. כוונת העם הייתה לבקש מנהיג חלופי, כוח שיהווה אמצעי ומקשר בינם לבין ה', בדיוק כפי שהיה משה [מלבי"ם, קאסוטו]. הדרישה לכוח אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ נולדה מתוך תחושת סכנה מוחשית, שכן בני ישראל הרגישו אבודים ומסוכנים במדבר ללא מורה דרך שיוליך אותם [העמק דבר].
אהרן מסביר כי עמד מול המון רב שחש סכנה לחייו והיה שרוי במצב נפשי קשה, ולכן איש לא היה יכול לעמוד מולם ולעצור בעדם [העמק דבר]. יתרה מכך, מאחר שהעם ביקש רק דמות שתעמוד במקומו של משה ולא חלילה במקומו של ה', אהרן לא ראה צורך לסרב להם. מנקודת מבטו, פעולתו לא נבעה מכוונה רעה, והייתה בחלקה פסיבית [קאסוטו].