תארו לעצמכם שאתם נמצאים בטיול במקום רחוק ולא מוכר, ופתאום המדריך שלכם נעלם. סביר להניח שתרגישו בלבול גדול ופחד. זה פחות או יותר מה שקרה לבני ישראל במדבר כשהם חיכו למשה. כאשר אהרן מסביר למשה מה קרה בזמן שלא היה, הוא מתאר את המצב לא כמרד בה', אלא כמשבר של אנשים מבוהלים שנשארו ללא מנהיג.
כאשר העם אמר לאהרן עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, הם לא התכוונו לעזוב את ה' או לעבוד עבודה זרה. הם פשוט רצו מנהיג חלופי, כוח שיקשר בינם לבין ה' בדיוק כמו שמשה עשה. הם ביקשו דמות אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ מתוך תחושה של סכנה אמיתית, כי הם הרגישו אבודים במדבר בלי מורה דרך שיוביל אותם. אהרן מסביר שהוא עמד מול המון אנשים לחוצים מאוד שחששו לחייהם, ולכן אף אחד לא באמת יכל לעמוד מולם ולעצור אותם. בנוסף, בגלל שהם ביקשו רק מחליף למשה ולא חלילה מחליף לה', אהרן לא חשב שהוא חייב לסרב להם מיד. מנקודת המבט שלו, הוא לא פעל מתוך כוונה רעה, אלא פשוט נגרר אחרי המצב.