שמות, פרק ל״ב, פסוק ל״ג

ה' דוחה את בקשתו של משה לכפר על העם ומבהיר כי רק מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי ייענש על מעשיו. אין אפשרות שצדיק ייענש במקום רשע, ולכן משה לא ייפגע, בעוד שהעונש יוטל על הנספחים לעם שחסרו יראת שמיים או על אלו שחטאו בסתר. כלפי חוטאים אלו מצהיר ה' אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי, כלומר הם יימחקו מספר החיים וממהלך ההיסטוריה, והשגחתו הישירה של ה' תוסר מהם. עם זאת, בזכות התערבותו של משה גזר הדין אינו מבוצע מיד אלא נדחה לזמן הראוי. מנגד, קריאה שונה מפרשת את הפסוק כשאלת תם רטורית המדגישה את רחמי ה', שאינו מתכוון למחות את החוטאים, וקל וחומר שלא יפגע במשה.