לאחר ששפט והעניש את החוטאים, וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל־יְהֹוָה ועולה חזרה אל ההר כדי להתוודות בעד האומה. הוא פותח במילת הפיוס והתחינה אָנָּא, ונמנע מהזכרת שם ה' המפורש מתוך בושה. משה מודה מיד כי חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה כתכסיס סנגוריה שנועד להשתיק את המקטרגים, אך בו זמנית רומז שהעם פעל מתוך קלות דעת ורוח שטות המפחיתות מאשמתו. לבסוף הוא אומר וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב, כדי להטיל חלק מהאחריות על ה' שהשפיע עליהם שפע שהובילם לחטא, וכן לרמוז שהערב רב הם שיזמו את המעשה וגררו את ישראל אחריהם.
שמות, פרק ל״ב, פסוק ל״א
פרשת כי תשא
וַיָּ֧שׇׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אָ֣נָּ֗א חָטָ֞א הָעָ֤ם הַזֶּה֙ חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֔ה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם אֱלֹהֵ֥י זָהָֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.