שמות, פרק ל״ב, פסוק ל׳

ביום שלאחר ענישת עובדי העגל, וַיְהִי מִמָּחֳרָת, משה מבין כי המשבר טרם חלף ונדרשת פעולה נוספת לשיקום הקשר עם ה'. הוא מכריז באוזני הציבור אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה, שכן האחריות רובצת גם על מי שלא מחה בחוטאים, ועליהם להכיר בפשעם כתנאי ראשון לחזרה בתשובה. לשם כך הוא מודיע וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה', וחוזר אל הר סיני שבו עדיין שורה השכינה כדי לבקש רחמים, להשיג לוחות חדשים ולהבטיח את ירושת הארץ. בגלל חומרת המעשה משה מביע ספק ואומר אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם, בתקווה להציב מגן שיחצוץ בין העם להשלכות החטא, בין אם באמצעות תפילה המלווה בתשובת העם ובין אם במסירת נפשו שלו ככופר בעבורם.