שמות, פרק ל״ב, פסוק י״ז

לאחר שהמתין בבידוד מוחלט למרגלות ההר מבלי לדעת על חטא העגל, פוגש יהושע את משה היורד מן הפסגה. באותו רגע וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת־קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה, כלומר שומע המולה פראית וצעקות שמחה, אך המילה רומזת גם על הרוע והקלקול המוסרי שבאותם קולות. יהושע מסיק בטעות כי עולה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה, וחושד שמדובר בהתקפת שודדים, במאבק פנימי נגד החוטאים או בניצוץ נבואי על הקרב שעתיד לפרוץ. משה, שאורו הרוחני מאפיל על תלמידו, ניחן בחוש אבחנה מאת ה' ומתקן אותו מיד. הוא מבהיר כי אין אלו קולות של מנצחים או מנוצחים, אלא קולות של חטא וקלות ראש השוברים את יסודות התורה.