יצא לכם פעם לחכות המון זמן במקום שקט לגמרי, ופתאום לשמוע מרחוק רעש חזק ולא להבין מה קרה? זה בדיוק מה שחווה יהושע. בזמן שמשה היה על הר סיני במשך ארבעים יום, יהושע חיכה לו למרגלות ההר. הוא היה שם מבודד לגמרי, אכל מן שירד מהשמיים במיוחד בשבילו, ולא ידע בכלל על חטא העגל שהתרחש באותו זמן במחנה. כשמשה סוף סוף יורד מההר, הוא פוגש את יהושע, ושניהם שומעים רעש חזק מאוד שעולה ממחנה ישראל.
יהושע שומע את קול העם בְּרֵעֹה. המילה הזו מתארת רעש גדול של צעקות והמולה פראית, אבל יש בה גם רמז, כי היא מזכירה את המילה רעה. הקול הזה היה קול של התנהגות לא טובה וקלקול. בגלל שיהושע לא ידע מה קורה, הוא נבהל וחשב שזה קוֹל מִלְחָמָה, ודאג שאולי שודדי מדבר תקפו את המחנה.
אבל משה, שהיה מנהיג ענק עם חוש מיוחד שה' נתן לו, הבין מיד את האמת. משה היה כמו השמש שמאירה חזק, ויהושע לעומתו היה כמו הירח, ולכן יהושע קצת התבלבל באותו רגע. משה מתקן אותו ומסביר שזה לא רעש של מנצחים בקרב וגם לא בכי של מפסידים. משה מזהה מיד שזהו קול של חטא, של אנשים שמתנהגים בקלות ראש ועושים מעשים לא טובים.