יצא לכם פעם לשמוע רעש חזק מרחוק ולנסות לנחש מה קורה שם? בדיוק זה מה שקרה למשה ויהושע כשהם ירדו מההר והתקרבו למחנה ישראל. יהושע שמע קולות חזקים והיה בטוח שפרצה מלחמה. אבל משה, כמנהיג חכם ומנוסה, הקשיב היטב ולימד את יהושע שיעור חשוב: מנהיג של עם גדול חייב לדעת להבחין בדיוק בין קול לקול.
משה הסביר ליהושע שאם זו באמת הייתה מלחמה, היו נשמעים שני קולות הפוכים. מצד אחד היו שומעים קול ענות גבורה, שזו תרועת הניצחון של הגיבורים החזקים שניצחו. מצד שני היו שומעים קול ענות חלושה, שזו זעקת השבר והייאוש של החלשים שהפסידו. מכיוון שלא שומעים שני קולות שונים אלא קול אחד אחיד, משה הבין שזהו קול ענות, כלומר קול של שירה, זמרה ואנשים שחוגגים וצוחקים יחד בקול רם.
משה כבר ידע מפי ה' שהעם חטא בעגל, אך מתוך ענווה הוא לא רצה לדבר רעות על עם ישראל באוזני התלמיד שלו, ולכן רק אמר שאלו קולות של שירה. אבל כאשר משה התקרב אל המחנה וראה שהעם לא רק עשה טעות אלא ממש רוקד ושמח, הכעס שלו התעורר והוא שבר את הלוחות. הסיבה לכך היא שאדם שעושה טעות מתוך עצב יכול לתקן אותה ולשוב בתשובה, אבל מי ששמח בטעות שלו מראה שיש לו בעיה עמוקה הרבה יותר.