שמות, פרק ל״ב, פסוק י״ב

קרה לכם פעם שעשיתם מעשה טוב מכל הלב, אבל מישהו פירש אותו לגמרי לא נכון והפיץ עליכם שמועה לא נעימה? זה בדיוק מה שמשה רבנו חושש שיקרה. כשהוא מבקש מה׳ לרחם על עם ישראל, הוא מסביר דבר מאוד חשוב: הרי יציאת מצרים נועדה ללמד את כל העולם, ובעיקר את המצרים, שה׳ פועל מתוך צדק ואהבה. אם עם ישראל ייענש ויעלם במדבר, כל המטרה הזו תיהרס. משה חושש ושואל לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר. המילה לֵאמֹר מלמדת אותנו שהמצרים לא ישמרו את המחשבות שלהם בשקט, אלא יפיצו את השמועה לכל עבר. ומה הם יגידו? בְּרָעָה הוֹצִיאָם. הם יטענו שה׳ הוציא את בני ישראל ממצרים במרמה ומראש הייתה לו כוונה רעה לפגוע בהם. הם גם יגידו שה׳ עשה זאת כדי לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וזה רומז להר סיני. המצרים יגידו שדווקא המקום המיוחד שבו ניתנה התורה, הפך למקום של עונש. שמועה כזו תציג את ה׳ בצורה לא נכונה ותחזק את עובדי האלילים. לכן משה מתחנן ומבקש: שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּךָ. משה מבקש מה׳ לעבור ממחשבה של כעס למחשבה של רחמים. המילה וְהִנָּחֵם לא אומרת שה׳ מתחרט כמו בן אדם שעשה טעות, אלא זו בקשה לשנות את ההחלטה ולהביא טוב. משה מבקש לבטל את הגזירה עַל־הָרָעָה, כלומר לבטל את העונש הכבד שה׳ חשב לתת לעמו, ולהמשיך להנהיג אותם באהבה.